החלטה בתיק ת"א 24627/06

המבקש (הוא הנתבע 1) עותר לסילוקה על הסף של תובענת המשיב (הוא התובע), מחמת העדר סמכותו העניינית של בית משפט השלוםמלדון בתובענה. אפתח בתיאור קצר של ההליכים.

התובענה וסעדיה

המשיב הגיש תובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2, אחיו של המשיב (להלן: " האח"). בכתב התביעה נטען כי המשיב ואחיו הינם בעלים משותפים של דירת מגורים ברחוב נורדאו 9 בכפר סבא (להלן: " הדירה"). המשיב טוען כי לבקשת אחיו, התייצב הוא ביום 28.12.00 בסניף הבנק על מנת לחתום על מסמך שאמור היה להיות כתב ערבות להלוואה שנתן הבנק לאחיו בסך של 200,000 ש"ח (להלן: " ההלוואה"). עוד טען המשיב כי לדברי אחיו, לצורך הבטחת החזר ההלוואה, ישועבדו זכויותיו של האח בדירה, קרי, תשועבד מחצית הדירה. לטענת המשיב, נציג הבנק החתים אותו על מסמכים שונים מבלי ליתן לו הסבר על מהות המסמכים ומהות חתימותיו עליהם. ממשיך המשיב וטוען כי בסוף שנת 2004 נודע לו כי הבנק פתח תיק בהוצל"פ נגדו ונגד אחיו, עקב פיגור בתשלומי החזר ההלוואה. לטענתו, הוא פנה לאחיו על מנת שזה יסדיר את חובו לבנק ואף העביר לו כספים לצורך פרעון החוב. לימים, נתברר למשיב כי אחיו לא הסדיר את חובו לבנק וכי ב"כ הבנק מונה ככונס נכסים לדירה על מנת לפנות את השוכר אשר שהה בדירה ועל מנת לתפוס חזקה בדירה לצורך מכירתה.  רק ביום 12.2.06, במסגרת מו"מ לפשרה בין ב"כ הצדדים, נתברר למשיב כי הוא עצמו חתום על הסכם ההלוואה כ לווה ולא כ ערב וכי השעבוד מוטל על כל הדירה על סמך הסכמתו שלו לשעבוד חלקו בדירה בעת שהוחתם על המסמכים כאמור בסניף הבנק.

לאור האמור, הגיש המשיב ביום 13.2.06 בקשה לעיכוב זמני של הליכי ההוצל"פ עד למתן פסק דין בתביעה שאותה מתעתד המשיב להגיש לביטול הסכם ההלוואה, היא התובענה נשוא החלטה זו. ואכן, כב' הרשם גזית החליט, ביום 13.2.06 (היום אשר נקבע לביצוע תפיסת הדירה), לעכב את הליכי פינוי הדירה בכפוף להפקדת סך של 45,000 ש"ח בקופת בית המשפט. בד בבד עם מתן ההחלטה על עיכוב הליכי הפינוי, הספיק קבלן ההוצל"פ להוציא את חפצי השוכר מהדירה, תוך שהוא גורם, לטענת המשיב, נזקים לציוד שהיה בדירה. ביום 4.9.06 קבעה כב' סגנית הנשיאה, השופטת אלמגור,  כי עיכוב הליכי פינוי הדירה יעמוד בעינו.

הסעדים אשר נתבקשו בתובענה הם:

(א)  הצהרה לפיה הסכם ההלוואה שנכרת בינו לבין הבנק בטל ומבוטל.

(ב)  הצהרה כי המשיב חתום על הסכם ההלוואה כערב בלבד ולא כלווה.

(ג)   הצהרה כי כתוצאה ישירה מביטול הסכם ההלוואה, אין השעבוד חל על בעלותו של המשיב בדירה. ראו סעיף 17 (א) לכתב התביעה, בו נאמר: "לקבוע כי הסכם הלוואה שנכרת בין התובע והנתבעת - בטל ומבוטל ובמקום זאת התובע ענו ערב להלוואה הנ"ל, ללא תנאים מיוחדים וללא שיעבוד חלקו של התובע בדירה".

(ד)   כי בית המשפט יורה כי תיק ההוצל"פ אותו פתח הבנק כנגד המשיב, שעניינו מימוש המשכנתא, ייסגר.

(ה)  אחיו של המשיב והבנק, יפצו את המשיב בסך של 70,000 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו במהלך פינוי הדירה.

הבנק עותר כאמור לסילוק התובענה על הסף. 

עמדת הבנק

הבנק טוען כי במסגרת התובענה דנן, עותר המשיב למתן סעד של ביטול המשכנתא הרשומה לטובת הבנק ושל איסור על הבנק להמשיך במימוש הליכי הפינוי ומכירת הדירה. לטענת הבנק, מאחר ומדובר בתובענה במקרקעין אשר אינה עוסקת בחזקה, שימוש או חלוקת מקרקעין ו/או חלוקת השימוש במקרקעין, אזי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי. כך הוא במיוחד עת מתבקשת הצהרה אודות בטלות משכנתא הרשומה על המקרקעין   

עמדת המשיב

המשיב טוען כי עתירתו היא למתן צו הצהרתי נגד תקפות הסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין הבנק. הסכם ההלוואה בסך 200,000 ש"ח ומכאן, שהעניין מצוי בתחום סמכותו של בית משפט השלום. עניין מחיקת המשכנתא " הינו הפן השולי של הסעד המרכזי" שכן, אם ייקבע כי הסכם ההלוואה בטל, ברור מאליו כי השעבוד שנרשם בעקבות הסכם ההלוואה - בטל אף הוא.

לחילופין טוען המשיב כי בית משפט השלום רשאי לפעול על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"), קרי: להכריע בשאלת מחיקת המשכנתא אף אם העניין מסור לסמכותו הייחודית של בית משפט אחר, מכוח הסמכות הנגררת.

לחילופי חילופין טוען המשיב כי יש להורות על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי ולא להורות על מחיקתה על הסף כמבוקש.

תשובת הבנק

בתשובתו לתגובת המשיב, טוען הבנק כי גם אם ייקבע כי המשיב ערב להסכם ההלוואה ואינו לווה, אין כל מניעה להותיר את שהמשכנתא על כנה. זאת ועוד, על אף שהמשיב עותר לבטלות המשכנתא, הרי שלא נטענה כל טענה בדבר פגם שנפל בה ו/או בחתימתו של המשיב על שטר המשכנתא.